מונחת בפניי הודעת ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט לי-רן), מיום 19.7.2011, לפיה, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בישיבת "אור ישראל", בתנאי מעצר בית מלאים ובפיקוחם של שני ערבים, הרב ניסים קדוש ומר מאיר ישראל (להלן: "
ההחלטה").
כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בין היתר, בגין עבירות סחר בסמים, גידול סמים ואחזקה שלא לצריכה עצמית. לצד הגשת כתב האישום הוגשה בקשת העוררת למעצרו עד לתום ההליכים. בית משפט קמא, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. העוררת לא השלימה עם החלטת בית משפט והוגש ערר. בהחלטתי מיום 30.6.2011, הוריתי כי עניינו של המשיב יבחן על ידי שירות המבחן והתסקיר, יובא עניינו בפני בית משפט קמא למתן החלטה.
בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא, נבחנו נסיבותיו האישיות של המשיב, כמו גם נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. שירות המבחן, מצא כי המשיב עושה שימוש בסמים מסוכנים ומגלה התנגדות וחוסר אימון בהליך טיפולי. שירות המבחן העריך, בשיחה שקיים עם הוריו, כי אלה מגוננים כלפי המשיב. בנסיבות אלו, לא מצא שירות המבחן לנכון להמליץ על חלופה בבית האם. בסיכום התסקיר מצא שירות המבחן, כי המשיב היה מכור לסמים לאורך שנים, ניהל אורח חיים הכולל מעורבות בפלילים והוסיף, כי למרות התרשמותו סביב התמכרות המשיב לסמים, זה אינו רואה נזקקות לטיפול, במיוחד, במסגרת קהילה טיפולית לגמילה מסמים. שירות המבחן הוסיף, כי הבין מדברי המשיב כי ממשיך לצרוך סמים. נוכח כל האמור, העריך, כי מדובר ב"
רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עתידית עוברת חוק" ועל יסוד כל האמור, נמנע מלבוא בהמלצה בעניין שחרורו.
בית משפט קמא, לאחר שהובא בפניו התסקיר, סבר, נוכח נסיבות ביצוע העבירה, כי יש בחלופה
אחרת שהוצעה בפניו במהלך הדיון,
שלא נבחנה על ידי שירות המבחן, כי יש בה להבטיח "ניתוק בין המשיב ובין הציבור", ולפיכך קבע, כי יש בחלופה כדי לצמצם את מידת המסוכנות "
אף שהיא גבוהה הטמונה, לדעת השירות במשיב". נוכח האמור, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שעיקרה שהייה בתנאי מעצר בית מלאים בישיבת "אור ישראל" בפיקוחם של שני ערבים.
לטענת העוררת, אין להשלים עם החלטת בית משפט קמא בעיקר, נוכח עמדת שירות המבחן, אשר בחן את נסיבותיו של המשיב ומצא, כי אין מקום לבוא בהמלצה בעניינו, לאחר שהעריך רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עתידית עוברת חוק. ב"כ העוררת הוסיפה וטענה, כי העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות ומעידות על מסוכנות גבוהה. החלופה שנקבעה בבית משפט קמא לא נבחנה על ידי שירות המבחן ולא בכדי, שכן שירות המבחן בחן את טיבה של החלופה, במסגרת הליך אחר ומצא, כי איננה ראויה. בנסיבות אלו, טענה, כי יש מקום לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.
מנגד, טען ב"כ המשיב, כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא,אשר בחן את החלופה ומצא, כי היא מתאימה וראויה. ב"כ המשיב הזמין את בית משפט זה לבחון את החלופה. יחד עם זאת, בתשובה לשאלת בית המשפט, הוסיף כי איננו רואה טעם להורות לשירות המבחן לבחון את החלופה שנקבעה על ידי בית משפט קמא, בטענה, כי עמדת שירות המבחן מוכרת לו. ב"כ המשיב הדגיש, כי אין מקום לקבל את עמדת שירות המבחן, שכן בית המשפט הוא המחליט בעניינו של המשיב ויש לו את הכלים הנכונים לעשות כן. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי בעניינם של אחרים קבעו בתי המשפט כי יש מקום לשחרר לאותה חלופה לאחר שמצאו אותה ראויה ומתאימה. כמו-כן, הוסיף, כי בעניינו של אחר שכנגדו הוגש כתב אישום בגין אותן עבירות (אחד בשם תורג'מן), הורה בית משפט קמא על שחרורו לחלופה והעוררת בחרה שלא להגיש ערר בעניינו, אף שנסיבותיו שלו שונים וחמורים מאלה העומדים בפנינו. לסיכום, ביקש כי בית משפט לא יתערב בהחלטת בית משפט קמא ויאפשר את שחרורו של המשיב לחלופה שנקבעה כאמור.
יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן ובחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, מצאתי, כי אין מנוס, אלא מלהתערב בהחלטת בית משפט קמא.
כפי שקבעתי בהחלטתי הקודמת, שניתנה בעניינו של המשיב, הוגש תסקיר אשר בחן את נסיבותיו של המשיב. ונמנע מלבוא בהמלצה מתאימה לעניין שחרורו. שירות המבחן העריך כי מדובר ברמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עתידית עוברת חוק והוסיף, כי המשיב עושה שימוש בסמים מסוכנים ואינו רואה נזקקות לטיפול במסגרת קהילה טיפולית לגמילה מסמים.
אכן נכון, המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט כבול אליה, שכן "
השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והאינטרסים שעל בית משפט לשקול לצורך החלטתו, לא בהכרח זהים וחופפים הם" (בש"פ 5309/05
צמח נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 29.6.2005; בש"פ 431/11
מדינת ישראל נ' יחיא מוסטפה, פורסם בנבו, 18.1.2011). אולם, הלכה פסוקה היא כי שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה במידה רבה ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו במהלך האירועים ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (בש"פ 2737/10
שטרית נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 15.4.2010). זאת ועוד, שירות המבחן הינו גורם האמון על בחינת חלופה והתאמתה במקרה הנדון והתסקיר שעורך מהווה
"כלי עזר שיש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה וכן להערכת החלופה המתאימה" (בש"פ 1092/05
טראבין נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 27.2.2005; בש"פ 4202/11
לוקצקי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 2.6.2011). לפיכך, אף שהמלצותיו הינן בגדר שיקול אחד במסגרת מכלול השיקולים, נפסק, כי נדרשים טעמים משמעותיים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר (בש"פ 3161/10
מדינת ישראל נ' מהרבנד, פורסם בנבו, 2.5.2010). בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו טעמים כאלה המצדיקים סטייה מהאמור בתסקיר.
יש לזכור, כי העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות בתחום הסמים המסוכנים. עבירות שלגביהן הלכה פסוקה היא, כי אין לשחרר לחלופה את מי שבעניינו ישנן ראיות הקושרות אותו לסחר בסמים אלא במקרים חריגים (בש"פ 7937/09
ולריק ישאייב נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו,19.10.2009). מכאן, נקבע כי אף אם מתקיימות נסיבות מיוחדות בדבר מצבו הגופני והבריאותי של נאשם, אין באלה כדי לבוא בגדרם של אותם מקרים חריגים, אשר יש בהם כדי להטות את הכף לעבר שחרור לחלופה. אדם המעורב בעסקי סמים לא ישוחרר ממעצר אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות (280/05
סמי שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). כאמור, בית משפט קבע בשורה של פסקי דין כי הסיכון הנובע מעבירות סמים וממבצעיהם מחייב בדרך כלל את מעצרם עד תום ההליכים ולא מצאתי, בשים לב לעמדת שירות המבחן, כי קיימות בעניינו של המשיב נסיבות מיוחדות, שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. לשון אחר, "
נדרשות נסיבות אישיות יוצאות דופן על מנת לבסס קיומה של חלופה למעצר שיש בה כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף בעוסקים בהחזקה ובסחר בסמים מסוכנים" (בש"פ 5852/01
שי רואה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, 9.8.2001).
בענייננו, כאמור, מיוחסות למשיב עבירות של סחר בסמים מסוכנים. למשיב עבר מכביד בעבירות דומות לאלה נשוא כתב האישום ושירות המבחן לא מצא כי יש מקום לבוא בהמלצה בעניינו. זאת ועוד, החלופה שאימץ בית משפט קמא לא נבחנה על ידי שירות המבחן ובכל הכבוד הראוי, הנני סבור, כי בנסיבות העניין, מקום בו הוגש תסקיר בעניינו של המשיב, שנמצא שלילי, היה מקום להורות לשירות המבחן לבחון את החלופה האחרת, בטרם קבלתה כחלופה ראויה, במיוחד מקום בו נטען (ולא הוכחש), כי שירות המבחן, בגדר הליך אחר, העריך לאחר בדיקה שעשה, כי קיימת בעייתיות בחלופה מושא הערר ועל פי המידע המצוי ברשותו יש קושי בקבלתה.
יחד עם זאת, הוצע למשיב כי בית המשפט יורה לשירות המבחן לעשות תסקיר משלים, לעניין בדיקת החלופה ואולם, ב"כ המשיב ביקש שלא לעשות כן ומשכך לא ניתן לקבל את עמדת שירות המבחן, באשר למקרה העומד בפניי. בנסיבות אלו, הנני סבור כי יש ליתן משנה תוקף לאמור בתסקיר, בשים לב לעמדת שירות המבחן באשר לטיבה של אותה ההחלופה, שלא נמצאה מתאימה, בגדר הליך אחר.
בשולי החלטתי, יוער כי בית משפט קמא מצא להורות על שחרור לחלופה של אחד אחר (תורג'מן), שבעניינו הוגש כתב אישום דומה ובנסיבות לכאורה, חמורות יותר. העוררת לא סברה שיש מקום להגיש ערר בעניינו ויש לזקוף נתון זה לחובתה. אולם, עניינו של האחר והשיקולים שהנחו את בית משפט קמא להורות על שחרורו, כמו גם טיבה של החלופה, שנקבעה שם, לא הוצגו באופן מלא בפניי, (הגם שחלקם מוכרים לי מדיון קודם שנערך בעניינו) והעיקר, בית המשפט אמון על האינטרס הציבורי ואף שדרך הילוכה של העוררת, במקרה שם, גורם לאי נוחות מסויימת, לא מצאתי שיש בה, כשלעצמה, כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב, לחלופה.
כללם של דברים, במכלול השיקולים שנבחנו בעניינו של המשיב, בשים לב לטיבן של העבירות המיוחסות לו, תסקיר שירות המבחן ועברו המכביד, הגעתי לכלל מסקנה כאמור כי אין מנוס אלא מלקבל את הערר ולהורות על מעצרו עד לתום ההליכים בעניינו.
<#8#>
ניתנה והודעה היום, י"ח בתמוז תשע"א, 20/07/2011, במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי: נורית ביבי